הרמת סינוס הינו מונח שמוזכר רבות בהקשר של ביצוע שתלים דנטליים – אך ברוב המקרים המטופלים אינם מודעים למשמעות ההליך, מעבר להיותו שלב נוסף בחלק מטיפולי השתלת השיניים. במאמר זה, נסביר בפירוט על הרמת סינוס, הצורך בה והשלכותיה.
מה הוא סינוס?
הסינוסים הינם חללי אוויר – מעין מערות, הממוקמות בתוך עצמות הגולגולת, ומטרתן, בין היתר, להוריד את משקל הגולגולת. מבנה הסינוסים הוא חלל, המחולק לפעמים למספר איזורים באמצעות מחיצות ("ספטות"), ועל קירות החלל מכסה רירית הקרויה "ממברנה שניידריאנית".
הסינוסים מחוברים לחלל האף, ומהווים חלק ממנו, ובכך מתבטא התפקיד השני שלהם – הם מסייעים לחימום ולחלוח האוויר בדרכו אל הריאות.
הסינוסים המקסילריים, הרלוונטיים לרפואת השיניים, ממוקמים בתוך עצמות הפנים, מתחת לעיניים ובסמיכות גבוהה מאד לשורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה. במקרים רבים, חללי הסינוס נמצאים במגע כמעט ישיר עם שורשי המלתעות והטוחנות העליונות, ולעיתים אף ניתן לראות כי קיימת פלישה של חלל סינוס אל המרווח שבין שורשי השיניים, או לחלופין, ששורשי השיניים "פולשים" אל תוך הסינוס. יחד עם זאת, במצב תקין קיימת שכבת עצם דחוסה, הקרויה רצפת הסינוס, ומפרידה בין עצם הלסת ושורשי השיניים לבין הממברנה השניידריאנית התוחמת את גבולות הסינוס.
השתלות והרמת סינוס
התקנת שתלים דנטליים היא טיפול שמטרתו להחליף שיניים הרוסות או להשלים שיניים חסרות. בחלק מהמקרים, כאשר יש צורך בביצוע השתלה באיזור המלתעות והטוחנת בלסת העליונה, נתקל הרופא המטפל בבעיה – עקב חסר שיניים ממושך באזור בו מתוכננת ההשתלה או בשל הרס עצם נרחב (כתוצאה מסדק בשן קיימת או דלקת נרחבת), לעיתים אין כמות מספקת של עצם לביצוע השתלים.
אחת האופציות המקובלות במקרים אלה, ולה אחוזי ההצלחה הגבוהים יותר, היא ביצוע הרמת סינוס. בהליך זה, מבוצעת דחיקה מבוקרת של הממברנה כלפי מעלה ו"הקטנה" חלקית של חלל הסינוס לטובת יצירת נפח עצם המאפשר התקנת שתל או מספר שתלים.
הרמת סינוס פתוחה? הרמת סינוס סגורה?
הניתוח להרמת סינוס מתחלק לשני סוגים עיקריים – הרמה פתוחה וסגורה.
הרמת סינוס סגורה – היא פרוצדורה פשוטה יותר, שאינה שונה בהרבה מביצוע השתלה רגילה. הרמה סגורה מאפשרת הוספת נפח עצם מוגבל בלבד (עד כ-4 מ"מ, ברוב המקרים) ומבוצעת, לרוב, תוך כדי ביצוע התקנת השתל הדנטלי.
בהרמת סינוס סגורה מבוצע ניתוק מבוקר של רצפת הסינוס דרך הקדח המבוצע עבור השתל, תוך כדי שמירה על שלמותה של הממברנה השניידריאנית ושימוש באחת מהשיטות המקובלות (בלון, שתל עצם וכו') לצורך דחיקת הממברנה פנימה ופינוי מקום להשתלת העצם. במקרים בהם אין צורך בהוספת עצם מרובה, לעיתים ניתן להשתמה בקריש הדם שנוצר במקום ללא צורך בשימוש באבקת עצם לביצוע הוספת הנפח הגרמי.
הרמת סינוס פתוחה – היא פרוצדורה נרחבת ומסובכת יותר, הדורשת ידע ומיומנות גדולים יותר של הרופא המבצע. הרמה פתוחה מתבצעת במקרים בהם יש חסר עצם נרחב, גם מבחינת כמות העצם וגם מבחינת המרווח הנחוץ להשתלה. פרוצדורה זו מאפשרת להוסיף מילימטרים רבים של חומר עצם לצורך התקנת שתלים.
ההרמה הפתוחה מבוצעת כהליך נפרד לפני ביצוע ההשתלה או במהלכה. בהרמה פתוחה, נפתח חלון צידי באזור גבוה, לכיוון הלחי, ודרכו מבוצע ניתוק עדין של המברנה בצורה תלת-ממדית – לפי הנפח אותו אנו רוצים למלא בחומר עצם. לאחר ניתוק הממברנה, החלל ממולא באבקת עצם והאזור נתפר מחדש. גם במקרים בהם מבוצעת התקנת השתלים מיד לאחר הרמת הסינוס, נדרשת המתנה ארוכה אף יותר מ-6 החודשים המומלצים בהשתלות רגילות בלסת העליונה, בטרם התקנת השיקום ע"ג השתלים – 10 חודשים ואף יותר, במקרים מסויימים.
האם הרמת סינוס מסוכנת?
הרמת הסינוס אינה הליך מסוכן או מסכן חיים. עם זאת, במהלך הטיפול עשויים להתרחש סיבוכים, כגון קריעת הממברנה השניידריאנית, אך הם ניתנים לתיקון פשוט בו במקום על-ידי הרופא המיומן. בנוסף, לעיתים הרמת הסינוס אינה "מצליחה" – אין צמיחת עצם טבעית באזור החומר המושתל, ולעתים אף יש צורך בביצוע ניתוח חוזר על-מנת להגיע לנפח עצם מתאים לביצוע השתלים.
הניתוח נועד במקרים רבים למנוע "בריחה" אפשרית של השתל לתוך הסינוס, מצב הדורש התערבות רופא אף-אוזן-גרון, ומאפשר לבצע את ההשתלה הדנטלית במקרים "קשים" יותר בצורה בטוחה וטובה יותר.
