שן כלואה היא שן המתקשה לבקוע לתוך חלל הפה. ישנם כמה סוגים של שיניים כלואות, ולעתים הן גורמות לסיבוכים שונים המצריכים טיפול. במאמר זה נעמוד על סוגי השיניים הכלואות וכיצד (אם בכלל) יש לטפל בהן.
מהן שיניים כלואות?
שיני האדם מתחלקות לשני "סטים" של משנן – המשנן הראשוני ("שיני חלב" בשפת העם) והמשנן הקבוע.
לכל סוגי השיניים בשני סוגי המשנן ישנו סדר וחלון בקיעה מוגדרים וקבועים יחסית – השיניים הראשוניות מתחילות לקבוע מגיל מספר חודשים ועד לגיל 3.5-4 לערך. השיניים הקבועות מתחילות את בקיעתן בגיל 6-7 ומסיימות את הבקיעה סביב גיל 14. השיניים הטוחנות האחרונות, "שיני הבינה", נוטות לבקוע בגיל מאוחר יותר, 17-24, ולעיתים אף לא לבקוע כלל.
תהליך בקיעתן והחלפתן של השיניים הוא תהליך המשכי ורב-שלבי, התלוי בגורמים רבים – נשירת השיניים הראשוניות, גדילה תקינה והתפתחות עצמות הפנים והלסת.
לעיתים, קיימות שיניים אשר מתקשות לבקוע או אשר אינן מסוגלות לבקוע כלל לחלל הפה. שיניים אלה נקראות "שיניים כלואות". והן מתחלקות למספר סוגים עיקריים:
ניבים כלואים
גם הניבים, ובמיוחד הניבים העליונים, מציגים שכיחות גבוהה יחסית לכליאה – כ-3% מהאוכלוסיה יסבלו מבעיה זו. במקרים רבים, המצב נובע מצורת ההתפתחות של הניב ומיקומו בתוך הלסת – דבר אשר יכול להביא לכליאה אופקית של הניב בלסת, כאשר הוא נמצא בזווית שלא מאפשרת לו תנועה לכיוון חלל הפה במהלך ההתפתחות.
גורמים נוספים אשר מעלים את הסיכוי לכליאת הניב הם עצם לסת קטנה ביחסת לגודל הפנים והשיניים, חסר חותכת שניה בלסת העליונה, בעיות הורמונליות, הקרנות בגיל צעיר לאזור הפנים והלסתות, חיך שסוע ועוד.
לניבים תפקיד חשוב מאד מבחינה אסתטית ותפקודית בחלל הפה. כליאת הניב יוצרת בעיה מבחינת סימטריית הפנים וקשת השיניים. במקרים רבים, המצב מטופל באמצעות הבקעה של הניב למקום (שילוב של כירורגיה ויישור שיניים), אך לעיתים הדבר אינו אפשרי, ואז ניתן לפצות על חוסר הניב באמצעות טיפול אורטודנטי בלבד (משיכת מלתעה למקום הניב) או באמצעות התקנת שתל דנטלי המשלים את הניב החסר.
שיניים עודפות כלואות
מצב נדיר יותר הינו כליאה של שיניים עודפות, המתפתחות בנוסף למשנן התקין. באוכלוסיות שונות בעיה זו מופיעה בתדירות שונה – 0.5-3% מהמקרים. שיניים אלה, עקב היותן מצב חריג מהנורמה, בעלות נטייה גבוהה מאד לכליאה או בקיעה בעמדה לא תקינה במקביל למשנן התקין. לעיתים, השיניים העודפות נשארות כלואות בעצמות הלסת ומתגלות רק כממצא אקראי במהלך צילומי שיניים, כאשר המטופל אינו מודע לקיומן כלל.
במקרים בהן השיניים העודפות אינן מפריעות לבקיעת המשנן הקבוע, לא גורמות לדחיסת מזון עקב בקיעה חלקית או לפגיעה בשורשי השיניים האחרות, אין צורך בטיפול מעבר למעקב. עם זאת, כאשר ישנו חשש לפגיעה בשיניים הקבועות באזור, מומלץ לעקור את השן העודפת.
שאלות ותשובות בנושא שיניים כלואות
במקרים רבים שיניים כלואות אינן גורמות לתסמינים ומאובחנות רק באמצעות צילום פנורמי או צילום CT. כאשר מופיעים כאבים, נפיחות, לחץ על שיניים סמוכות או עיכוב בבקיעת שן קבועה, מומלץ להיבדק אצל מומחה לכירורגיית פה ולסת לצורך אבחון מדויק.
לא. לא כל שן כלואה מחייבת עקירה. כאשר השן אינה גורמת לכאבים, לזיהום או לפגיעה בשיניים סמוכות, ניתן לעיתים להסתפק במעקב תקופתי. ההחלטה מתקבלת לאחר בדיקה קלינית וצילומי הדמיה בהתאם למיקום השן ולמצב המטופל.
שן בינה כלואה היא שן שאינה מצליחה לבקוע בשל מחסור במקום או בשל מנח לא תקין. ניב כלוא הוא מצב שבו הניב נשאר בתוך עצם הלסת ואינו בוקע למקומו. בעוד ששיני בינה נוטים לעקור במקרים רבים, בניבים כלואים שואפים לעיתים לחשוף את השן ולסייע בהבקעתה באמצעות טיפול אורתודונטי.
כן. כאשר השן נמצאת בתוך עצם הלסת או מכוסה ברקמת חניכיים, מבצעים עקירה כירורגית. הטיפול מתבצע בהרדמה מקומית, תוך תכנון מוקפד ושימוש באמצעי הדמיה מתקדמים, במטרה לבצע את ההליך בצורה בטוחה ומדויקת.
במהלך הטיפול עצמו לא צפוי כאב בזכות ההרדמה המקומית. לאחר העקירה ייתכנו כאבים קלים, נפיחות או אי נוחות במשך מספר ימים, אך בדרך כלל ניתן לשלוט בהם באמצעות משככי כאבים והקפדה על הוראות ההחלמה.
מרבית המטופלים חוזרים לשגרה בתוך מספר ימים. ההחלמה המלאה של הרקמות עשויה להימשך מספר שבועות, בהתאם למורכבות העקירה, מיקום השן והמצב הבריאותי של המטופל.
כן. במקרים מסוימים שיניים כלואות עלולות לגרום לזיהומים, לכאבים, לציסטות, לפגיעה בשורשי השיניים הסמוכות או לצפיפות בשיניים. לכן חשוב לבצע מעקב ולהחליט על הטיפול המתאים בהתאם להמלצת מומחה לכירורגיית פה ולסת.
האבחון מתבצע באמצעות בדיקה קלינית בשילוב צילומי שיניים, לרוב צילום פנורמי ולעיתים גם CT דנטלי. בדיקות אלו מאפשרות להעריך את מיקום השן, את הקרבה לעצבים ולשיניים סמוכות ולתכנן את הטיפול בצורה בטוחה.