מאז המצאתם בשנות ה-50 של המאה הקודמת, הפכו השתלים הדנטליים לאחת הפרוצדורות הנפוצות ביותר במרפאות השיניים בעולם. ביצוע השתלים מאפשר לרופא לשחזר חסרים אסתטיים ותפקודיים בצורה טובה ופשוטה יותר, ומעניק למטופל נוחות ואיכות חיים טובים יותר לאורך זמן. השיקום על-גבי שתלים מאפשר מתן פתרון קבוע לאזורים מחוסרי שיניים, בין היתר במקרים שבעבר טופלו באמצעות תותבות נשלפות.
עם זאת, ישנם מספר תנאים הכרחיים לביצוע השתלים הדנטליים ולהצלחת הטיפול. תנאים אלה כוללים בתוכם את מצבו הרפואי הכללי של המטופל, את ההיענות שלו מבחינת היגיינת חלל הפה, תרופות אותן הוא נוטל וכמובן – נפח העצם המינימלי הנדרש לצורך ביצוע השתלים הדנטליים.
מהם שתלים דנטליים?
השתלים הדנטליים הם גופים מתכתיים המגיעים במספר צורות, המוחדרים לעצם הלסת, עוברים "חיבור" איתה ומשמשים כבסיס למבני-על המשחזרים שן או מספר שיניים חסרות.
השתלים הנפוצים ביותר נקראים שתלים אנדוסטאליים – אלה שתלים הדומים בצורתם לבורג, והם מוחדרים לתוך העצם ומשמשים כמעין תחליף לשורש של שן או של מספר שיניים. שתלים אלה בעלי אחוזי הצלחה גבוהים מאד לאורך זמן, קלים להתקנה, זולים יחסית לרופא המטפל וכן למטופל עצמו.
ישנם כללים ברורים המגדירים את המצבים בהם ניתן או לא ניתן להשתמש בשתלים אלה לצורך שיקום איזור מחוסר שיניים – הכלל העיקרי הוא כמות העצם הנדרשת על מנת לאפשר את "קליטת" השתל בעצם (עובי קירות העצם, המרחק משורשי השיניים הסמוכות או שתלים סמוכים, מרחק ממבנים אנטומיים חשובים כגון העצב המנדיבולרי, המעניק תחושה ללסת התחתונה, ועוד.) בנוסף, עמידות השתלים האנדוסטאליים ושרידותם לאורך זמן תלויה לא מעט גם ברוחב ובאורך השתל.
קיימים מקרים רבים בהם נדרש שיקום של אזור מחוסר שיניים אשר אינו עומד בקריטוריונים לביצוע שתלים רגילים – חוסר עצם, קרבה למבנים אנטומיים וכיו"ב. במצבים אלה נדרשות פעולות כירורגיות נוספות, לעיתים אף נרחבות או חוזרות, על מנת להגיע לתנאים המאפשרים ביצוע ההשתלה – בין פעולות אלה ניתן למנות השתלות עצם והרמות סינוס.
יחד עם זאת, קיימת אופציה חלופית, פשוטה ומהירה יותר להשגת התוצאה הרצויה.
שתלים סובפריאוסטליים – שתלי אוכף
שתלים אלה הוצגו לראשונה בשנות ה-40 של המאה הקודמת על-ידי רופא שוודי.
שתל זה הינו רשת מתכתית (במקור, יוצרו שתלים אלה מפלדת אל-חלד ומסגסוגת כרום-קובלט, ובימינו הם מיוצרים מתרכובת של טיטניום-אלומיניום-ונדיום), המיוצרת בצורה המותאמת באופן ייחודי לאתר השתלה ספציפי. השתל מונח כמעין אוכף על פני העצם (להבדיל מהחדרתו לתוך העצם, כבשתל האנדוסטלי) ומתחת לחניכיים, עם "פינים" בולטים מחוץ לגבולות החניכיים שעליהם מותקן מבנה-העל המשלים את השיניים החסרות.
בעבר, ייצור השתלים הסובפריאוסטליים היה מסובך וארוך יחסית. הוא הצריך לפחות שני פרוצדורות כירורגיות (חיתוך והשלת החניכיים לצורך לקיחת מידה מדוייקת של העצם באתר ההשתלה וניתוח נוסף להחדרת השתלים). לעומת זאת, כיום ניתן, בזכות טכנולוגיית ה-CT והסריקה הדנטליים המתקדמת, לתכנן ולייצר את השתל האינדיבידואלי, ללא צורך בניוחים מיותרים.
החדרת השתל מתבצעת בניתוח אחד, כאשר השתל מונח על העצם ומקובע אליה עם ברגים, לשיפור היציבות הראשונית.
מהם יתרונות השתל הסובפריאוסטלי?
- צורת השתל מאפשרת יצירת כוחות מתיחה על העצם, המשמשים כגירוי פיזילוגי המקטין ואף עוצר את ספיגת הצם האופיינית באיזורים מחוסרי שיניים.
- שתלים סובפריאוסטליים מייתרים את הצורך בהשתלות עצם נרחבות ומרובות וכן בהרמת סינוס – מאפשרים ביצוע ההשתלה באיזורים בהם ישנה כמות מינימלית ביותר של עצם.
- זמן המתנה קצר יותר ל"קליטת" השתל בעצם, לעומת השתלים ה"קלאסיים".
- אחוז הכשלונות של השתלים הסובפריאוסטליים המודרניים דומה לאחוז הכשלונות של השתלים הקלאסיים.
מהם חסרונות השתל הסובפריאוסטלי?
- בשל הייצור האינדיבידואלי של השתל לכל מטופל ולכל מקרה, עלות הייצור גבוהה יותר לעומת השתלים "הקלאסיים" המיוצרים במפעל. עם זאת, העלות למטופל נמוכה יותר עקב ההימנעות מביצוע השתלות עצם נרחבות וניתוחים נוספים כגון הרמות סינוס וכו'.
- קיימים מקרים של זיהומים, חוסר קליטה בעצם או חשיפה מוקדמת של השתל, אך אלה דומים בשכיחותם למקרים של סיבוכים בשתלים ה"קלאסיים".
- בנוסף, נדרשים רופא וטכנאי בעלי מיומנות גבוהה לצורך עיצוב, ייצור, והתקנת השתלים הללו.
- יצירת השתלים לוקחת זמן נוסף – עקב הצורך באיסוף מידע רב ומדוייק יותר, תכנון ממוחשב קפדני – לעומת השתלים האנדוסטליים המגיעים מוכנים בקוטר ואורך מוגדרים מראש.
