שן כלואה

שן כלואה היא שן המתקשה לבקוע לתוך חלל הפה. ישנם כמה סוגים של שיניים כלואות, ולעתים הן גורמות לסיבוכים שונים המצריכים טיפול. במאמר זה נעמוד על סוגי השיניים הכלואות וכיצד (אם בכלל) יש לטפל בהן.

מהן שיניים כלואות?

שיני האדם מתחלקות לשני “סטים” של משנן – המשנן הראשוני (“שיני חלב” בשפת העם) והמשנן הקבוע.

לכל סוגי השיניים בשני סוגי המשנן ישנו סדר וחלון בקיעה מוגדרים וקבועים יחסית – השיניים הראשוניות מתחילות לקבוע מגיל מספר חודשים ועד לגיל 3.5-4 לערך. השיניים הקבועות מתחילות את בקיעתן בגיל 6-7 ומסיימות את הבקיעה סביב גיל 14. השיניים הטוחנות האחרונות, “שיני הבינה”, נוטות לבקוע בגיל מאוחר יותר, 17-24, ולעיתים אף לא לבקוע כלל.

תהליך בקיעתן והחלפתן של השיניים הוא תהליך המשכי ורב-שלבי, התלוי בגורמים רבים – נשירת השיניים הראשוניות, גדילה תקינה והתפתחות עצמות הפנים והלסת.

לעיתים, קיימות שיניים אשר מתקשות לבקוע או אשר אינן מסוגלות לבקוע כלל לחלל הפה. שיניים אלה נקראות “שיניים כלואות”. והן מתחלקות למספר סוגים עיקריים:

שיני בינה כלואות

Dental Panoramic X-ray

בשל היותן האחרונות להתפתח ולבקוע, לשיני הבינה נטייה גבוהה ביותר להיכלא בחניכיים ו/או בעצם. התופעה שכיחה מאוד – באירופה היא מתרחשת אצל כ-73% מהמבוגרים, ולכן בעבר נטו להמליץ על עקירת שיני הבינה הכלואות עוד בטרם בקיעה, כטיפול מונע לבעיות שהיו עלולות להתפתח בהמשך.

כיום, מקובל בספרות כי הגורמים לנטייה הגבוהה של שיני הבינה להיכלא סובבים בעיקר סביב ההבדל בין גודל הלסת של האדם המודרני לכמות השיניים הטוחנות. במהלך האבולוציה, עצם הלסת קטנה כתוצאה מהשינויים התזונתיים שעברנו מהאדם הקדמון, ואכילה של מזון רך ומעובד יותר אינה גירוי מספק לעידוד גדילה מאסיבית יותר של עצמות הלסת.

שיני הבינה התחתונות נוטות להיכלא יותר מהעליונות, אך בשני המקרים, גם בקיעה חלקית ובמנח לא תקין נוטים לגרום לאי-נוחות והפרעה תפקודית.

שיני בינה כלואות או כלואות למחצה נוטות לגרום לבעיות כגון דלקות וזיהומים חוזרים של החניכיים המכסות אותן, נשיכת לחי וכיבים כרוניים באזור השן, ספיגה או עששת באזור צוואר השן הטוחנת הסמוכה, ולעיתים היווצרות ציסטות או פגמים בלסת עצמה.

במרבית המקרים בהן עמדת שן הבינה הכלואה לא תקינה או שקיימת פגיעה בשן הסמוכה, הטיפול המומלץ הינו עקירת השן.

ניבים כלואים

גם הניבים, ובמיוחד הניבים העליונים, מציגים שכיחות גבוהה יחסית לכליאה – כ-3% מהאוכלוסיה יסבלו מבעיה זו. במקרים רבים, המצב נובע מצורת ההתפתחות של הניב ומיקומו בתוך הלסת – דבר אשר יכול להביא לכליאה אופקית של הניב בלסת, כאשר הוא נמצא בזווית שלא מאפשרת לו תנועה לכיוון חלל הפה במהלך ההתפתחות.

גורמים נוספים אשר מעלים את הסיכוי לכליאת הניב הם עצם לסת קטנה ביחסת לגודל הפנים והשיניים, חסר חותכת שניה בלסת העליונה, בעיות הורמונליות, הקרנות בגיל צעיר לאזור הפנים והלסתות, חיך שסוע ועוד.

Dental Prosthesis Prosthetic Laboratory

לניבים תפקיד חשוב מאד מבחינה אסתטית ותפקודית בחלל הפה. כליאת הניב יוצרת בעיה מבחינת סימטריית הפנים וקשת השיניים. במקרים רבים, המצב מטופל באמצעות הבקעה של הניב למקום (שילוב של כירורגיה ויישור שיניים), אך לעיתים הדבר אינו אפשרי, ואז ניתן לפצות על חוסר הניב באמצעות טיפול אורטודנטי בלבד (משיכת מלתעה למקום הניב) או באמצעות התקנת שתל דנטלי המשלים את הניב החסר.

שיניים עודפות כלואות

מצב נדיר יותר הינו כליאה של שיניים עודפות, המתפתחות בנוסף למשנן התקין. באוכלוסיות שונות בעיה זו מופיעה בתדירות שונה – 0.5-3% מהמקרים. שיניים אלה, עקב היותן מצב חריג מהנורמה, בעלות נטייה גבוהה מאד לכליאה או בקיעה בעמדה לא תקינה במקביל למשנן התקין. לעיתים, השיניים העודפות נשארות כלואות בעצמות הלסת ומתגלות רק כממצא אקראי במהלך צילומי שיניים, כאשר המטופל אינו מודע לקיומן כלל.

במקרים בהן השיניים העודפות אינן מפריעות לבקיעת המשנן הקבוע, לא גורמות לדחיסת מזון עקב בקיעה חלקית או לפגיעה בשורשי השיניים האחרות, אין צורך בטיפול מעבר למעקב. עם זאת, כאשר ישנו חשש לפגיעה בשיניים הקבועות באזור, מומלץ לעקור את השן העודפת.

ד”ר עמית שחם הוא מומחה בכירורגיית פה ולסת, המבצע את כלל סוגי העקירות הכירורגיות במרפאתו הפרטית בראשון לציון.

לקביעת תור להתייעצות, התקשרו אלינו או לחצו על הכפתור לפתיחת טופס יצירת קשר.

יש לך שאלה או בקשה?

מלא/י את הטופס ואחזור אליך בהקדם